החלטה בתיק מ"ת 17105-02-12

כנגד המשיב הוגש כתב אישום, ת"פ 17098-02-12, במסגרתו מואשם המשיב בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה ותקיפה לפי חוק העונשין, התשל"ז - 1977. ביחד עם כתב האישום הוגשה בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. בקשה זו היא הבקשה שבפני.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 25/1/12, המשיב, אשר עבד ביחד עם המתלונן במפעל "מרכז הברזל" בסכנין, במהלך ויכוח שפרץ בינו ובין המתלונן ועקב חשדו כי המתלונן לקח לידיו חפצים השייכים לו, תקף את המתלונן בכך שהיכה אותו במכת אגרוף בפניו. בשלב זה, עובדים שנכחו במקום הרחיקו את המשיב מהמתלונן והמתלונן שב לעבודתו. כעבור מספר דקות, ניגש המשיב אל המתלונן כשהוא אוחז בידו צינור עשוי מברזל והיכה את המתלונן בראשו. כתוצאה ממעשיו נגרמו למתלונן שבר בגולגולת וקרע בגודל 6 ס"מ בקרקפתו. המתלונן הובהל לבית החולים ונותח לצורך שחזור השבר והטריית הקרקפת.

לטענת המבקשת יש ראיות טובות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב, בין היתר, הודעות המתלונן; הודעות עדי ראיה לאירוע; תעודות רפואיות המעידות על החבלות החמורות שנגרמו למתלונן; הודעות המשיב, הקושר עצמו לאירוע ומאשר כי התפתח ויכוח בינו לבין המתלונן, אך מכחיש כי תקף את המתלונן ומכחיש כי היכה את המתלונן בצינור ברזל. לדבריו המתלונן נפל ממלגזה במפעל וכך נגרמו פציעותיו.

המבקשת טוענת כי מדובר בעבירות שנעשו תוך שימוש באלימות חמורה ואכזריות ותוך שימוש בנשק קר, עובדה המקימה חזקה לקיומה של עילת מעצר של מסוכנות המשיב כלפי בטחון הציבור. נטען כי נסיבות העבירה וחומרת הפציעות להן גרם המשיב מעידות על מסוכנותו הרבה לציבור. כן נטען כי קיים יסוד סביר לחשש ששחרור המשיב יביא לשיבוש הליכי משפט והשפעה על עדים, זאת מאחר שקיימת היכרות בין המשיב לבין חלק מעדי התביעה ומאחר שכבר נעשו פעולות לעריכת "סולחה" בין הצדדים. נטען כי המשיב הסגיר עצמו לידי המשטרה רק בחלוף כשבוע לאחר מועד האירוע ולאחר שבוצעו מספר נסיונות לאתרו בביתו ואף נמסרו מספר הזמנות לידי בני משפחתו ומכאן שקיים יסוד סביר לחשש כי שחרורו יביא להתחמקותו מהליכי משפט.

ב"כ המשיב טוען כי נערכה סולחה בין שתי המשפחות ואין חשד לאירועים נוספים. לעניין הראיות נטען שכתב האישום נוסח באופן סלקטיבי ואינו מתאר נאמנה את אשר אירע באותו יום. לא מתואר כי בעקבות הויכוח התחילה קטטה במהלכה שני הצדדים היכו זה את זה. באשר למכה שקיבל המתלונן באמצעות מוט ברזל הוא טוען שלא ראה מי היכה אותו, אך שמע מאחד העובדים שם, עאדל חלאילה, שהמשיב היכה אותו עם צינור ברזל. נטען שעאדל חלאילה מכחיש שאמר למתלונן שהמשיב היכה אותו בראש. נטען כי המתלונן הסתיר בהודעותיו את העובדה שהמתלונן והמשיב החליפו מהלומות ביניהם במהלך הקטטה. נטען כי יש רק עד ראיה אחד, היתאם טרביה, שטען שראה את המשיב מכה את המתלונן באמצעות צינור ברזל ועדותו נסתרה על ידי יתר העדויות. נטען כי עד זה מפריז בעדותו וטוען שחשב שהמתלונן מת כאשר מדו"ח הפרמדיק שהגיע לזירה הוגדר מצבו של המתלונן כ"משביע רצון" ובהכרה מלאה. עוד נטען כי לא נערכו עימותים בין המשיב ובין העדים ולא עימתו את העדים עם הסתירות בדבריהם.

ב"כ המשיב טוען כי המשיב אינו אדם מסוכן ואלים, אלא אדם נורמטיבי, נטול עבר פלילי. הוא הגיע למקום העבודה בכדי לעבוד ולהתפרנס. נטען כי הפציעה שנגרמה למתלונן היא קלה וחיצונית ואינה פוגעת בתפקודו. כן נטען כי נערכה סולחה בין הצדדים ומשפחת המשיב ציינה שאם המשיב יצא אשם הם מוכנים לשלם למתלונן פיצוי. נטען כי זוהי התנסותו הראשונה של המשיב מאחורי סורג ובריח. הוא שירת בצה"ל ועובד לפרנסתו. נטען כי אין כל חשש לשיבוש הליכי משפט או המלטות מהדין. מבוקש לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בבית הוריו ובהשגחת הוריו.

ראיות לכאורה ועילת מעצר:

לאחר עיון בחומר החקירה ובטענות הצדדים אני קובע כי קיימת תשתית ראייתית המבססת לכאורה סיכוי של ממש להוכחת עובדות כתב האישום, באופן שיקבע כי המשיב אכן ביצע את העבירות המיוחסות לו. העבירות המיוחסות למשיב הינן עבירות אלימות חמורה תוך שימוש בנשק קר ולכן הן מקימות עילת מעצר בשל מסוכנותו של המשיב.

בתיק החקירה נמצאות, בין היתר, הודעות המתלונן אשר טוען כי במהלך העבודה נטל כפפות מהמשאית של המשיב, על פי הוראת מעסיקו, ולאחר כמה רגעים בא המשיב והתחיל לקלל מאחר שלקחו לו את הכפפות. המתלונן ניגש אל המשיב ואמר לו שהוא מצטער וכי הוא לקח את הכפפות, אך המשיב החל לצעוק עליו ומשך אותו בחולצה. פועלים שהיו במקום תפסו את המשיב, אך הוא היכה את המתלונן באמצעות אגרופו בפרצוף. המתלונן טוען שלא עשה כלום. הפועלים שהיו במקום הרחיקו את המשיב מהמתלונן, אך המשיב המשיך לקלל את המתלונן. בהודעתו הראשונה המתלונן טוען שהמשיך לעבוד כרגיל ופתאום הרגיש מכה בראש והתעלף. טען כי לא ראה את המשיב מרביץ לו. המתלונן נלקח לבית החולים וחבר מהעבודה, עאדל חלאיילה אמר לו שהמשיב נתן לו מכה בראש. טוען שלא היה לו סכסוך קודם עם המשיב. בהודעותיו הנוספות טוען המתלונן שכן ראה את המשיב מכה אותו באמצעות הצינור וטען כי במסירת ההודעה הראשונה היה מטושטש ולכן אמר שלא ראה.

כן נמצאות בתיק עדויות עדי הראיה, העובדים במפעל ביחד עם המשיב והמתלונן. העד עאדל חלאילה סיפר שהגיע לעבודה וראה קבוצה של פועלים עומדים במפעל. התברר לו שיש ריב בין המתלונן למשיב והוא הפריד ביניהם ביחד עם אחרים. הוא הלך לעבוד ועלה על המלגזה שלו ופתאום שמע שיש צעקות והתברר שהמתלונן והמשיב החלו לריב מחדש. טוען כי פתאום ראה שהמתלונן שוכב על הרצפה פצוע. הוזמן אמבולנס והעד נסע עם המתלונן באמבולנס לבית החולים. טוען שלא ראה מי תקף את המתלונן. שמע שהמשיב תקף את המתלונן מאחרים. טוען שבזמן הנסיעה המתלונן היה מחוסר הכרה ולכן לא דיבר עם המתלונן כאשר ליווה אותו לבית החולים וראה אותו רק לאחר שחזר הביתה מבית החולים. טוען שלא אמר למתלונן שהמשיב תקף אותו.

העד היתם טרביה סיפר שהגיע בבוקר לעבודה ותוך כדי עבודה שמע צעקות וראה את המשיב צועק על המתלונן על כך שלקח לו זוג כפפות מתוך המשאית. המשיב צעק על המתלונן ואמר שהוא לא רוצה שמישהו יעלה לרכב שלו ויגע בו. המשיב קילל את המתלונן ותקף אותו באמצעות ידו ופגע בו באזור הפנים. העד מספר כי הוא ביחד עם אחרים הרחיקו את המשיב והמתלונן זה מזה וכולם חזרו לעבודתם. העד מתאר כי לפתע ראה את המשיב מחזיק בצינור ברזל ומגיע לכיוון המתלונן ותוקף אותו בצינור ברזל במכה על הראש והמתלונן מיד התמוטט על הרצפה והמשיב ברח מהמקום עם הרכב הפרטי שלו. העד טוען כי אין לו כל סכסוך עם המשיב. טוען כי לאחר שהמתלונן קיבל את המכה הוא נפל אחורה ואיבד הכרה וירד דם מהראש שלו.

עד נוסף, אכרם חיאדרה, טוען שהיה עד לקטטה בין המתלונן למשיב. לטענתו שניהם היכו זה את זה. לטענתו, לאחר שהפרידו ביניהם שמע צעקות ושמע שהמשיב תקף את המתלונן וראה את המתלונן שוכב ויורד לו דם.

שחוד בשיר, האחראי במפעל, סיפר שהמתלונן בא אליו וביקש ממנו כפפות. הוא אמר למתלונן שילך למשאית שעומדת בחצר ויקח משם כפפות. זו המשאית שהמשיב עובד עליה. המתלונן לקח את הכפפות ואז הגיע המשיב והחל לשאול מי עלה לרכב שלו. העד אמר למשיב שהוא שלח את המתלונן לקחת את הכפפות מהרכב. המשיב שאל את המתלונן למה לקח את הכפפות והחל ויכוח ביניהם ואז שניהם החלו להרביץ אחד לשני והפרידו ביניהם. העד אמר למשיב שילך למשאית וימשיך בעבודה שלו ודיבר עם המתלונן ואמר לו שימשיך לתקן את מה שתיקן. המתלונן עמד על הרצפה ליד המזלג ופתאום הגיע המשיב שהחזיק בידו צינור ברזל ועם הצינור נתן מכה למתלונן על הראש. המתלונן נפל על הרצפה והעד שם את ידו על הפצע של המתלונן והזמין אמבולנס. טוען שהמתלונן נפצע בראשו וירד לו דם וכן יצאו לו הפרשות מהפה.

המשיב טען בהודעותיו כי הוא עובד כנהג משאית וכשהגיע לעבודה ורצה לעלות למשאית ראה שהארנק שלו, שהיה במשאית, היה פתוח והכל מבולגן. טוען שהוא חדש במקום העבודה הזה ולא מכיר את המתלונן. לטענתו, המתלונן שמע אותו מדבר עם עצמו על זה שעשו בלאגן במשאית וחשב שהמשיב דיבר איתו או עליו ואז המתלונן התחיל לצעוק ולקלל אותו ואמר לו "זה כולה כפפות מה אתה עושה עניין מזה". המשיב טוען שהלך אליו ושאל אותו למה אתה מקלל אותי. טוען כי המתלונן עמד על המלגזה "וכל המלגזה שמן". המשיב טוען כי המתלונן אמר לו "אתה כולה יומיים פה בעבודה" ורצה לתת למשיב בעיטה ברגל. לטענת המשיב, המתלונן הרים את הרגל והחליק ונפל עם הראש על הסכין השניה של המלגזה. המשיב טוען שלא הייתה קטטה ביניהם ולא היו צריכים להפריד ביניהם ושהוא לא נגע במתלונן.

בתיק נמצאות הודעות בדבר הסולחה שנערכה בין הצדדים והוסכם כי משפחתו של המשיב תפצה את המתלונן אם יתברר כי המשיב אשם. כן נמצא בתיק מכתב בעניין הסולחה שנערכה. כמו כן קיימים מסמכים רפואיים על פציעתו של המתלונן.

אני קובע כי יש במכלול הראיות המצויות בתיק החקירה, הכוללות את הודעות המתלונן והעדים הנוספים וכן הודעותיו של המשיב, הקושר עצמו לאירוע אך טוען כי לא תקף את המתלונן, כמפורט לעיל, כדי לענות על דרישת הראיות לכאורה לעניין סעיף 21 לחוק המעצרים ולהביא למסקנה לפיה, לכאורה, המשיב ביצע את העבירות המיוחסות לו. לעניין זה אבהיר כי הראיות הלכאוריות אכן מבססות סיכוי של ממש להוכחת מעשה התקיפה וגרימת החבלה כתוצאה מאותה תקיפה.  עם זאת יתכן והעבירה שיש ליחס למשיב פחותה בחומרתה, זאת בשים לב לתוצאות התקיפה והחבלה הממשית שנגרמה בפועל למתלונן.  ענין זה אינו רלוונטי לשלב בחינת עילת המעצר מאחר והמסוכנות נבחנת לפי הפוטנציאל של המעשה הפוגע ולא בהתאם לתוצאה הסופית. עם זאת מצאתי לנכון להבהיר זאת.

מאחר שמדובר בעבירת אלימות חמורה אשר בוצעה, לכאורה, תוך שימוש בנשק קר, ניתן לומר כי נשקפת מסוכנות מהמשיב והמשיב לא הפריך מסוכנות זו. על כן, קיימת גם עילת מעצר.

כלל הוא כי קיומן של ראיות לכאורה, בעבירות שנעשו תוך שימוש בנשק קר או חם, מקימות עילת מעצר על פי סעיף 21 לחוק המעצרים.